תיקון ליל שבועות 

תיקון ליל שבועות

חכמי הסוד תקנו סדר לימוד לכל ליל שבועות שבו משולבים תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, דברים מן הזהר וכן סדר תרי"ג מצוות. תיקון זה נוסד על פי מאמר מספר הזוהר המפליג מאד בשבח הנעור בלילה זה ומצפה לשעת קבלת תורה בבוקר, שאז נעשים כנסת ישראל עם התורה בחיבור אחד, ושעת מתן תורה היא שעת חופתם, וכל הלילה שלפניה ראוי לעסוק בצרכי הכלה ותכשיטיה וכו'.

במדרש שיר השירים כתוב שסדר התיקון נתקן למשך הלילה כדי לתקן את פגם מקבלי התורה הראשונים, שהלכו לישון באותו הלילה, והקדוש ברוך הוא עוררם מן השינה שיבואו לקבל התורה (מדרש שיר השירים, א, יח וכן פרקי דרבי אליעזר). המדרש אינו מדבר באופן קטגורי על עם ישראל, להפך, הוא מדגיש את היות הדור ההוא דור דעה, וכולם ציפו לשמוע את דבר ה', אלא מפני שהיו בהם חלשים, התייראו שמא לא יוכלו לעמוד בשעת הדיבור, וזאת אם לא ישנו וינוחו כהוגן בלילה. ועוד, לא היה איסור לישון באותו לילה, ועשו זאת כדי שישמעו את הדיבור האלוקי בבוקר בכוח הראוי.

להלן לקט מדברי חז"ל על תיקון ליל שבועות והקשרו למתן תורה

רבי אליהו כי טוב, ספר התודעה, פרק עשרים ושמונה

אמרו חז"ל: 'אמר רבי יודן, אפילו פרעוש לא עקץ בם, וישנו ישראל עד שתי שעות ביום'. אי אפשר לומר שכל העם מקצה שקעו מאליהם בתרדמה עמוקה כזו עד שלא הקיץ אחד מהם עד עלות השחר - אין זה מדרך הטבע. אפילו (אם) אחד בהם הקיץ, היה הוא מעורר לכולם מפני הכבוד ומפני המורא - אין לך לומר אלא שמאת ה' היתה זאת, להעריב עליהם שנתם יותר מן הרגיל כדי שיהא הוא כביכול מעורר אותם בכבודו ובעצמו. ולמה כן? ללמד מדת דרך ארץ למוסרי תורה שבכל דור ודור, לחכמי ישראל ולסופריהם, שיהיו הם מעוררים תלמידיהם לתלמוד תורה. ואם יאמר החכם: זקן אני וחכם, ואין זה לפי כבודי! יאמרו לו: כלום חכם אתה כמי שנתן תורה לישראל? והרי אפילו הקב"ה כך עשה עם ישראל. מכאן סומכים גם עתה שאין הכול נעורים כל הלילה, אלא זה שיודע בנפשו שיהא עם כל כוחו ורעננותו בשעת התפילה והקריאה של שחרית. ואולם הנעורים בלילה זה ומייחדים בו כל שיחם ושיגם ומחשבותיהם לשמים, אשרי חלקם. והמטהרים עצמם בטהרה גמורה זוכים על ידי תיקון זה לגילוי שכינה, וכאותו מעשה שמביא השל"ה ב'מסכת שבועות' שנגלתה שכינה על החבריא הקדושה, מרן ה'בית יוסף' וחבורתו בשבתם יחד בלילה זה ועסקו ב'תיקוני כלה ותכשיטיה', ושכינה אמרה להם: אשריכם ואשרי חלקכם! וכו'.

זוהר, חלק א, דף ח/א (הקטע מתורגם מארמית לעברית)

רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה בלילה שבו הכלה (כנסת ישראל) מתייחדת בבעלה (התורה). שכך שנינו, שבאותו לילה שהכלה מתעתדת להיות בחופת בעלה למחר, כל בני היכלה של הכלה צריכים כל אותו הלילה להיות עמה לשמוח בה בתיקוניה - לעסוק בתורה (ולחרוז) מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות וברזי החכמה, משום שהם הם תיקוניה ותכשיטיה. והיא ונערותיה עמה נכנסת ועומדת מעל לראשיהם ומרוצה מהם ושמחה בהם כל אותו הלילה, ולמחרת אינה נכנסת לחופתה אלא אתם, והם נקראים 'בני החופה'. וכיון שנכנסת לחופה, הקדוש ברוך הוא שואל עליהם ומברך אותם ומעטר אותם בעטרת הכלה, אשרי חלקם.

ספר חמדת ימים, חג השבועות, פרק ג

וכבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לנדד שינה מעיניהם בליל התקדש החג הקדוש הזה ועומדים על עומדם כל הלילה עוסקים בתורה נביאים וכתובים, לחבר את האהל להיות אחד. ועוסקים בתורה שבעל פה רוב הלילה, לקשט את הכלה הנעימה להכין אותה ולסעדה ליכנס לחופה למחר. ואמרו המקובלים שהיא סגולה נפלאה לזכות לבנים ובני בנים תלמידי חכמים כמ"ש בזוהר פ' אמור כדין מכריזין עליה ואמרי "ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו בפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך", עיין שם: ומנהג התקון הקדוש הזה נתקן על פי דברי הזוהר פרשת בראשית ז"ל רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא בלילה דכלה אתחברת בבעלה, דתנינן כל אינון חבריא דבני היכלא דכלה אצטריכו בההיא לילה דכלה אזדמנת למיהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה, למיהוי עמה כל ההוא לילה למיחדי עמא בתקונהא דאיהי אתתקנת למלעי במילי דאורייתא מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשות דקראי, וברזי דאורייתא בגין דאילין אינון תקונין דילה ותכשיטהא. ואיהי ועולמתאה עיילת לקיימא על רישיהון ואתתקנת בהו וחדאת בהו כל ההוא לילא. וליומא אחרא לא אעלת לחופה אלא בהדייהו, ואילין איקרון בני חופתה. וכיון דאעלת לחופה קב"ה שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה זכאה חולקהון ע"כל. ובפרשת אמור דף צ"ח וז"ל רבי שמעון הכי אמר בשעתא דמתכנשי חברייא בהאי ליליא לגביה, אמר ניתי לתקנא תכשיטי כלה בגין דתשתכח למחר בתכשיטהא ותקונהא לגבי מלכא כדקא יאות. זכאה חולקהון דחברייא כד יתבע מלכא מטרוניתא, מאן תקין תכשיטהא ואנהיר עטרהא ושוי תקונהא. ולית לך בעלמא מאן דידע לתקנא תכשיטי כלה אלא חברייא. זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי וכו'. למלכא דהוה ליה בר יחידאי אתא לזווגא ליה במטרוניתא עילאה מאי עבדת אמיה כל ההוא ליליא? אעלת לבי גנזייא ואפיקת עטרין עילאין בשבעין אבני יקר סחרנייהו ואתעטרת ליה ואפיקת לבושין דמלכות ואלבישת ליה ואתקנת ליה בתקונין דמלכות. ולבתר אעלת לבי כלה וחמאת עולמתהא דקא מתקני עטרהא ולבושהא ותכשיטהא לתקנא לה. אמרה להון הא אתקנית בי טבילה, אתר דמיין נבעין וכל ריחין וכל בוסמין סחרני דאינון מיין לדכאה לכלתי. ליתי כלתי מטרוניתא ועולימתהא ויתדכון בההוא אתר דאתקנית, בההוא בי טבילה דמיין נבעין דעמי. ולבתר תקינו לה לבושהא וכו' אעטרו לה בעטרא. ולמחר כד ייתי ברי לאזדווגא בה, יתקין היכלא לכולהו וישתכח מדוריה בכו כחדא. כך מלכא קדישא ומטרוניתא וחברייא כהאי גוונא. ואימא עילאה דמתקנת כולא. אשתכח דמלכא עילאה ומטרוניתא וחברייא מדוריהון כחד ולא מתפרשין לעלמין וכו' ע"כל. ואילו היו העולם יודעים ומשכילים להבין מה רוצה לומר "לקשטא קשוטי כלה ושושביני דמטרוניתא", היו מתפלאים ותמהים על גדולת מעלת יקר תפארת קריאה נאמנה בליל הקדש הזה. ואל יתנו דומי להם כל הלילה, ששים ושמחים לעשות רצון קונם ביראה ובאהבה. ואשריו ואשרי חלקו הזוכה לכל הכבוד הזה אשר יוצרו כב"יכול שש ומתפאר בגוונין שבו, עם היותו ילוד אשה חומר קורץ רימה ותולעה, להתנשא ולהתרומם להיות מבני מהימנותא ומבני היכלא דמלכא.

רבי יהושע הורוויץ, ספר השל"ה הקדוש, מסכת שבועות, פרק נר מצוה

אכתוב לכם מעשה שאירע קרוב לזמנינו והועתק מכתב המקובל הר"ר שלמה הלוי אלקביץ שהיה מתחבר בבית של רבינו בית יוסף והופיע עליו רוח הקודש. וזה נוסח הכתב, דעו לכם כי הסכמנו החסיד נר"ו (נטריה רחמנא ופרקיה - ישמרהו האל ויחיהו) ואני עבדו ועבדיכם מהחברים, לעמוד על נפשינו ליל שבועות ולנדוד שינה מעינינו. ותודה לאל כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע, רק אשר תשמעו ותחי נפשכם. וזהו הסדר שתיקנתי וסדרתי בלילה ההוא, ראשונה, תורה קרינן מפרשת 'בראשית' עד 'ויכולו' בנעימה בקול גדול, אחר כך 'בחודש השלישי... ' עד סוף סידרא, עוד מפרשת משפטים 'ואל משה אמר... ' עד סוף סידרא, עוד מפרשת ואתחנן 'ויקרא משה אל כל ישראל... ' עד סוף פרשת 'שמע ישראל...', עוד מפרשת וזאת הברכה 'ויעל משה...' עד 'לעיני כל ישראל', עוד ההפטרה ויהי בשלושים שנה והפטרת תפלה לחבקוק הנביא, אחר כך מזמור השמים מספרים ומזמור יקום אלהים, אח"כ האלפא ביתא בלא השירות, אח"כ כל מגילות שיר השירים וכל מגילות רות, ואחר כך פסוקים אחרונים של דברי הימים. וכל זה באימה ביראה בניגון ובטעם, לא יאומן כי יסופר. ואחר כך למדנו על דרך האמת. ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות, זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו, קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב, והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא. והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל ואמר: 'שמעו ידידי המהדרים מן המהדרים, ידידי אהובי שלום לכם, אשריכם ואשרי ילדתכם, אשריכם בעולם הזה אשריכם בעולם הבא, אשר שמתם על נפשכם לעטרני בלילה הזה, אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי, ואני מושלכת בעפר חובקת אשפתות, ועתה החזרתם עטרה ליושנה. התחזקו ידידי התאמצו אהובי שמחו ועלצו. ודעו כי אתם מבני עלייה, וזכיתם להיות מהיכלא דמלכא, וקול תורתכם והבל פיכם עלה לפני הקב"ה ובקע כמה אוירים וכמה רקיעים עד שעלה, ומלאכים שתקו, ושרפים דממו, והחיות עמדו וכל צבא מעלה להקב"ה שומעים את קולכם. והנני המשנה הא' המייסרת את האדם באתי לדבר אליכם, ואם הייתם עשרה הייתם מתעלה יותר ויותר. אבל עם כל זה נתעליתם, ואשריכם ואשרי יולדתכם ידידי אשר נדדתם שינה מעיניכם, ועל ידיכם נתעלתי הלילה הזה, ועל ידי החברים אשר בעיר הגדולה עיר ואם בישראל. ואין אתם כאותם השוכבים על מטות שן שינה שהיא אחד משישים במיתה, וסרוחים על עריסותם, ואתם נדבקתם ביהו"ה והוא שמח בכם. לכן בניי התחזקו ואמצו ועלצו באהבתי בתורתי ביראתי. ואלו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו, לא הייתה נכנסת שמחה בלבבכם ולא שחוק בפיכם בזוכרכם כי בסיבתכם אני מושלכת בעפר, לכן חזקו ואמצו ועלצו בני ידידי המהדרים ואל תפסיקו הלימוד, כי חוט של חסד משוך עליכם ותורתכם ערבה לפני הקב"ה. לכן עמדו בניי ידידי על רגליכם והעלוני, ואמרו בקול רם כיום הכיפורים, ברוך שם כבוד כו'. ועמדנו על רגלינו וקטרי חרצינו משתרין ואמרנו בקול כאשר נצטוינו. וחזר ואמר, אשריכם בני, שובו אל לימודכם ואל תפסיקו רגע, ועלו לארץ ישראל, כי לא כל העתים שוות, ואין מעצור להושיע ברב או במעט, ועיניכם אל תחוס על כליכם, כי טוב הארץ העליונה תאכלו, ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ ההיא תאכלו. לכן מהרו ועלו, כי אני המפרנסת לכם ואני אפרנסכם, ואתם שלום ובתיכם שלום וכל אשר לכם שלום, ה' עוז לעמו יתן כו''. את כל הדברים האלה דבר אלינו ושמעה אוזנינו, ורבות כהנה וכהנה מענייני החכמה, כמה וכמה הבטחות גדולות, וכולנו געינו בבכייה מרוב השמחה. וגם בשמענו צרת השכינה בעונותינו וקולה כחולה המתחננת אלינו. ואז נתחזקנו עד אור הבוקר ולא פסק גירסא מפומנא בגילה ורעדה. ויהי בבקר הלכנו וטבלנו כאשר עשינו שני ימים קודם. ושם מצאנו לשלשה החברים אשר לא נמצאו שמה בלילה ההוא, וגערנו בהם ונספר להם את כל הטובה אשר עשה ה' עמנו. וימס לבם בקרבם וסטרו פניהם וגעו בבכייה. וגם אנחנו התחזקנו כנגדם יען בסבתם לא זכינו עוד והפסדנו כאשר אמר למעלה. ויאמרו מי יתן והלילה הזאת השנייה נתחבר ביחד ונהיה עשרה, והסכמנו לעשות כן. ועם שבלילה הראשון שינה בעינינו לא ראינו אפילו רגע כמימריה, וגם ביום לא הונח לישון, כי דרוש דרש החסיד נר"ו אחר המנחה וישבנו שם, ועם כל זה שנסנו בעוז מותנינו ועשינו בלילה השנייה כסדר הראשון. ומרוב השמחה שהיינו עשרה לא המתינה עד עת קרוא המשנה, ולא עד חצות כמו בלילה הראשונה שהיה ממש בחצות הלילה, רק תכף שהיינו קוראים דברות של משנה תורה, בהגיענו אל פרשת שמע, קול דודינו דופק והתחיל, ,שמעו ידידים המהדרים מן המהדרים, הקיצו ורננו שוכני עפר בסוד עפר העליון שני ההי"ן כו', ודברים רבים של חכמה אמר. הנה אחר כך אמר, 'אשריכם ידידי, אשריכם המעלים אותי, כמה וכמה נתעליתם שאתם עשרה לכל דבר שבקדושה, אשריכם בע"ה אשריכם ואשרי יולדתכם, אל תראו חרפת אנוש ומגידופם אל תחתו כי אתם המעלים לכנסת ישראל. ודעו כי אתם מבני עליה כו' כדלעיל. ואתם מתדבקים בי, והכבוד חופף על ראשיכם, וחוט של חסד משוך עליכם. ואלמלא נתן רשות לעין, הייתם רואים האש הסובבת הבית הזאת. לכן חזקו ואמצו ואל תפסיקו הקשר, והעלוני בקול רם שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כיום הכיפורים, ודברים אחרים כמו חצי שעה. וחזרנו לסוד (לסדר) הלימוד. ואחר כך בחצות הלילה חזר הדיבור פעם שנית, ודיבר שיעור שעה ויותר, וחזר לשבח הענין הלימוד ההוא. ואמר, ראו השמע עם קול מדבר ככם, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, אם זה כמה מאות שנה שמעו או ראו כדבר הזה, ואתם זכיתם. ולכן מכאן והלאה תהיינה עיניכם פקוחות על דרכיכם, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, והחלש יאמר גיבור אני, והחזיקו עצמכם לגדולים, כי אתם מבני היכלא דמלכא, וזכיתם לפרוזדור, השתדלו ליכנס לטרקלין, ולא תצאו מהפרוזדור, כי אשר יצא מפתח שער הפרוזדור דמו בראשו. הקיצו בניי וראו כי אני מסברת אתכם, הקיצו ידידי התאמצו והיו לבני חיל. ועתה אל תתלוצצו, חזקו ועלצו וחוט של חסד המשוך עליכם מדי יום ביומו זרו הלאה ומעכו אותה וראו כי אתם שכורים מחמדת העולם. הקיצו שכורים, כי הנה יום בא ויסיר האדם את אלילי כספו ומאודיו בהנאת העולם ואת אלילי זהבו חמדת הממון. ועלו לארץ ישראל, כי יש לאל ידכם, רק שאתם מוטבעים בטיט חמדת תבל והבליו. והיוצא מכם ונזור אחור דמו בראשו. וראו את אשר זכיתם אתם מה שלא זכו אחרים מכמה דורות, והאריך הרבה בענין הזה".

רבי אברהם אבלי גומבינר, ספר מגן אברהם על אורח חיים, סימן תצ"ד

איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן ואפשר לתת טעם ע"פ פשוטו לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם כדאיתא במדרש לכן אנו צריכים לתקן זה.

רבי צדוק הכהן מלובלין, ספר פרי צדיק, חג השבועות,אות א

איתא במגן אברהם (סי' תצ"ד) על המנהג להיות ניעורים בליל שבועות כדי לתקן מה שהיו אבותינו ישנים אז קודם מתן תורה כדאיתא במדרש (שהש"ר א' י"ח) ופרקי דר' אליעזר. ובאמת לא נראה מדברי המדרש שהיה בזה שלא כהוגן מה שהיו ישנים. ובזוהר הקדוש (ח"ג צ"ח א') איתא כד מטי לההוא ליליא ליבעי למלעי באורייתא ולנטרי דכי' עילאה. ואורייתא דבעי למלעי אורייתא דבעל פה בגין דיתדכין כחדא ממבועאה דנחלא עמיקא. ונראה מזה שענין הטהרה של לילה זו נגמר על ידי תורה שבעל פה והוא על דרך מאמר חכמינו ז"ל (ברכות ט"ז.) על פסוק כנחלים נטיו כאהלים נטע ד' מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה כך אהלים של תורה מעלין מטומאה לטהרה. ואהלים של תורה כוונתו ביחוד על תורה שבעל פה שאינו נקנה באדם עד שכל העולם הזה הוא כאוהל ארעי אצלו כאמרם ז"ל (ברכות ס"ג ע"ב) על פסוק אדם כי ימות באוהל אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה. וכדאיתא בתנחומא (פרשת נח) שאין תורה שבעל פה מתקיימין אלא במיעוט תענוגי עולם הזה ובצער ונידוד שינה. ועל זה הוקשו לנחלים המעלין את האדם מטומאה לטהרה, היינו כמו הטובל במים המכסים כל גופו כך על ידי שנקבעו דברי תורה בלב ובמוח בתמידות עד שכל שיעור קומתו נטבל במימי הדעת כדאיתא בהרמב"ם (סוף הלכות מקוואות) ועל זה מרמז בזוהר הקדוש דיתדכון ממבועא דנחלא עמיקא. ועל ידי בחינת בינה שבלב שנקבעים הדברי תורה בלב נפתח לו המקור מרחובות הנהר לטהרת הנפש: והנה בשנה הראשונה לאחר יציאת מצרים היו מכינים את עצמם לקבלת התורה בכל הכנות הנ"ל לעזוב כל עניני העולם הזה כמו שנאמר לכתך אחרי במדבר, היינו מקום ציה ושממה מכל עניני עולם הזה. אמנם בחינת תורה שבעל פה בפועל לא היה להם עוד. והיה זאת עצתם לקשר עצמם בהשם יתברך על ידי השינה, היינו לעזוב את עצמם עם כל כוחותם על השם יתברך. והוא עוד מדרגה יותר עליונה מיגיעת בתורה שבעל פה בפועל. והיינו מי שנקרא ידיד ה' כמו שנאמר על דור המדבר זכרתי לך וגו' אהבת כלולותיך. וכמו שנאמר בשלמה המלך ע"ה שנקרא ידידיה וה' אהבו והוא אמר שוא לכם משכימי קום וגו' אוכלי לחם העצבים, היינו היגיעה בפועל בתורה שבעל פה נקרא אוכלי לחם של תורה בעצב. כי כן דרך היצר הרע להכניס בזה עצב ורפיון ידים בלב האדם מחמת שנצרך יגיעה גדולה ומנוחה לא ימצא. ועל זה התפלל יעבץ לאלהי ישראל לבלתי עצבי שלא ישגבני יצר הרע מלשנות כדאיתא בגמרא (תמורה ט"ז.). רק כן יתן לידידו שנה, היינו מי שהוא ידיד ה' יזכה לזה הבחינה על ידי השינה כמו שנאמר בו ויקץ שלמה והנה חלום שהיה צפור מצויץ ויודע מה מצויץ (שהש"ר פ' א') ונאמר ויעש משתה לכל עבדיו ואמרו (שהש"ר שם) מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. וכן מצינו ביעקב אבינו ויחלום והנה ה' נצב עליו וגו', וזה היה מדרגת דור המדבר קודם מתן תורה, היינו דביקות בהשם יתברך בהשינה על ידי מראה החלום כמו שנאמר אם יהיה נביאכם במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו. ובשעת מתן תורה עצמו הגיעו למדרגת משה רבינו ע"ה שנאמר בו פה אל פה אדבר בו וכמו כן נאמר בם פנים בפנים דיבר ה' עמכם וגו'. ובזוהר הקדוש בהקדמה (ח' א') נזכר דבעי ללמוד תורה נביאים וכתובים. הוא ענין אחר כדי לתקן תכשיטי כלה על ידי כ"ד ספרי תורה כידוע. אמנם לתכלית הטהרה הוא על ידי תורה שבעל פה דייקא כנ"ל.

רבי יוסף חיים, בן איש חי, הלכות שנה ראשונה, פרשת במדבר

סדר הלימוד בלילה הזו, תחלה תורה נביאים וכתובים, ואחר כך המדרש, ואחר כך האדרא רבא, כי כן מפורש בזוהר הקדוש, למלעי באוריתא מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות דקראי וברזי דחכמתא, ותרי"ג מצות ילמדו קודם המדרש, ואם יש להם זמן, ילמדו האדרא זוטא גם כן, וכבר נודע מנהגו של רבינו חיד"א ז"ל, ללמוד בלילה זו שתי האדרות מעומד, גם בעת זקנתו אשריו ואשרי חלקו, ואין ללמוד משניות בלילה זו, ומי שיש לו מנהג קבוע ללמוד י"ח פרקי משנה בכל יום, מותר ללמוד הי"ח פרקי משנה ביום טוב זה ביום דוקא ולא בלילה, ואין מניעה ללימוד המשנה אלא בליל שבועות בלבד, אבל בשאר לילות של שבתות וימים טובים, אין מניעה כלל, ויכול ללמוד משניות כאשר ירצה.